בשבת בינואר 1983 תוכנן לחוג הנוער מסלול טיול לאזור שדה בוקר, אלא שירד גשם, ובהתאם לכך, שונה המסלול בבוקר למערות בית ג'וברין המוגנות מגשם. אחה"צ בתום הטיול במערות, שמענו ברדיו שיורד שלג באזור גוש עציון הלא כל כך רחוקה מהמקום בו היינו. הלחץ עלי, כמדריך מהחניכים, המדריכים האחרים ואפילו מוטקה נהג האוטובוס (שעד אז קיטר כל הזמן שקר לו) לנסוע "רק לראות קצת שלג" היה רב. התחלנו לנסוע לכיוון גוש עציון דרך הכביש הצדדי שעולה מאביעזר ונווה מיכאל, בין היתר, כדי שהמשטרה לא תעצור אותנו מלהגיע לשלג. באזור הכפר ג'בעה נתקלנו בסימני השלג הראשון, ועצרנו רק לגעת בו. ההתלהבות הייתה גדולה, כשלפתע ירד מטח שלג חזק. הנהג שהיה לא ממש מיומן, בוודאי לא בנהיגת שלג, לא הצליח לסובב את האוטובוס בצומת מבלי שהיה חשש שהאוטובוס יחליק לתהום (היה עושה ברקסים פתאומיים וכל האוטובוס היה שט על השלג שעל הכביש הצידה). בשלב מסויים המנוע כבה עקב קפיאת הסולר וכך נשארנו שם בדד בשעות דיי מאוחרות. בצר לנו, ניסינו לקרוא לעזרה במכשיר הקשר של האוטובוס, עד שנהג אחר מרהט שמע אותנו והזעיק אלינו את המשטרה שיחד עם גיפים של צה"ל פינתה אותנו לבית ספר שדה כפר עציון. משם, בשעות הערב המאוחרות, התקשרו החניכים, מטלפון ציבורי, להורים, שהופתעו לשמוע שילדיהם נמצאים בגוש עציון ולא בשדה בוקר כפי שחשבו (איזה קולים היו ההורים של אז). כמובן שנשארנו לישון בבית ספר שדה, ובבוקר כשפתחנו את דלת החדר היה חצי מטר של שלג במפתח הדלת. עד הצהריים היגיע אוטובוס חלופי עימו חזרנו דרומה, הפעם דרך ירושלים.
מוטקה, נהג אוטובוס, של חברת "אקספרס המטייל באר שבע" בשלב שעוד התלהב מהשלג
ניסיונות נואשים שלי להנחות את הנהג לנסיעה אחורה כדי להסתובב בצומת כדי לחזור דרומה
ניסיונות נואשים שלי להנחות את הנהג לנסיעה אחורה כדי להסתובב בצומת בחזרה דרומה
המראה בנסיעה, למחרת, באוטובוס החלופי לירושלים ומשם לבאר שבע
עצים בבוקר בחצר בית ספר שדה כפר עציון
ספסל בודד בגינת בית ספר שדה כפר עציון
אפילו אופנוע שלג נראה גולש בינות לעצים במטעים בצידי הדרך בדרכנו חזרה הביתה באוטובוס חליפי בדרך לירושלים ומשם לבאר שבע
חויה אמיתית.
השבמחקיופי של סיפור,וצילומים
השבמחק