עזיז סובח מדריך בבית ספר שדה/מל"ש ב"ש

השתחררתי מהשירות הצבאי ב 1978 ובידי הזמנה לבוא לראיון עבודה באוניברסיטת בן גוריון במחלקה לביולוגיה. הסתבר לי שהאוניברסיטה בשיתוף עם נשיונל ג'אוגרפיק החליטו ליזום סרט טבע על העכן הקטן אותו יצלם במאי וצלם של סרטי טבע בשם נתנאל יעקוב והוזמנתי לתפקיד של איש השדה של הסרט בהיותי בן טיפוחיו של הרמן צינר שהיה זואולוג באוניברסיטת בן גוריון. בתום הראיון קיבלתי את העבודה, אבל כשהובהר לי השכר הצפוי לי בגין כישורי הבנתי שצפוי לי מוות איטי וכואב ברעב... אז צעדתי אל בית יציב מקום מושבו דאז של מל"ש ב"ש. שם ישבו שתי גברות - הלנה ועדינה. לאחר שהסברתי להן שאני מחפש עבודה בבית ספר שדה ביקשו ממני להמתין לאפי כסיף שהיה המנהל אז. אפי כסיף שוחח איתי וקיבל אותי לעבודה (מדהים אותי שהוא זכר אותי לאחר יותר מ 40 שנה). משימתי הייתה להדריך חוג טבע. מהר מאוד נתקלתי ביובל גורן והוא הכיר לי את יוסף אור. יובל התלהב לצאת לחולות וכך שאר הצוות והבנות עזרו לי יחד עם יוּבָל במעקב אחרי העכנים כשהמטרה הראשית הייתה "לתפוס" את ההזדווגות של העכנים בחולות. עבדתי כל אותה שנה באוניברסיטה ובשנה שלאחריה כשהסרט נגמר עבדתי בבית החולים הוטרינרי שהיה שייך לאוניברסיטה (עדיין) ונוהל ע"י הילטון ברק ומקביל הדרכתי בבית ספר שדה ובחברת "קרקל". המשכתי בבית ספר שדה עד 1991 ובאוניברסיטה עד היום.

הדרכת שבת בסנפיר קצר

שבת בבוקר, עזיז ואוּלִּי מדריכים סנפיר קצר. יום יפה, שמיים כחולים. מגיעים לתחילת המסלול ומטפסים כל אחד עם קבוצתו אל התצפית בראש הסנפיר. מסלול נדוש משהו אבל תמיד יפה. במקביל אלינו, מטיילת קבוצה של בית ספר שדה חצבה בהדרכת אחת המורות החיילות של חצבה. עזיז ואוּלִי מסיימים את התצפית וממשיכים עם הקבוצות למטה לכיוון החולות הצבעוניים. בהגיעם למטה נשמעות קריאות רמות מכיוון קבוצת חצבה לעזרה. עזיז רץ חזרה למעלה לראש הסנפיר ואוּלִּי בעקבותיו (עזיז השיג את אוּלִי רק כי יצא ראשון..). בראש הסנפיר שוכב אדם גדול ממדים, לא צעיר, נטול הכרה מוקף בחבריו ואשתו (מרמת דוד הם באו). אני מתחיל החייאה ולאחר מספר דקות ארוכות אני מרגיש שהאיש הזה כבר לא חי כי פעימות ליבו החלושות הלכו ונמוגו, אני מבין שהוא לא איתנו יותר, לא מדווח על הממצא אלא מעביר את התפקיד למישהו לידי שגם יודע החייאה, "תרדו לאוטובוס ותמשיכו בטיול אנחנו נפנה אותו" אני אומר למדריכה החיוורת. אוּלִי מזעיק חילוץ ואני מחליף את הבחור וממשיך בהחייאה. "אני נשארת אתו" אומרת אשתו, "כמובן" אני עונה לה. החילוץ מגיע ומפנים אותו לסורוקה. אני ואוּלִי חוזרים לקבוצה שלנו וממשיכים הדרכה בחולות הצבעוניים ומשם לעין יורקעם ואז הביתה. כל הדרך בעת הנסיעה אני מדמיין את הבוקר שהתחיל האיש הזה ברמת דוד, עלה עם אשתו וחבריו לאוטובוס, בטח בירברו על זה שהם היו במכתש חתירה עוד בימים ההם.. ולא ידע שזה יומו האחרון, הבוקר האחרון בחייו. אני נוסע מדי פעם עם אורנה והילדים לסנפיר הקצר ובראש הסנפיר אני נזכר במה שקרה ועדיין חושב על הבוקר האחרון בחייו של האיש הזה.

ארכיון יובל גורן

בדרך לבירכת צפירה אי שם בסביבות 1980

יובל: סבח'ת א-שייך ליד המוואסי של שייך זוויד היתה מקום הדרכה פופולרי של מלש"נו בין סוף שנות השבעים ותחילת השמונים. כאן במהלך סל"ת בשבת.

יובל מדריך סל"ת 

יובל מצלם פריחת אירוס הנגב בחולות באביב 1980

יובל גורן והטנדר 1979?

בדואי אשכנזי בתרגיל חולות

פנקס שירותים מס' 2 עמודים 1- 51

יש לשים לב לעובדה שאמנם מספרו הסידורי של פנקס שירותים זה הוא 2, אבל, התוכן והדמויות שייכים לתקופה מוקדמת. מופיעות שני, רבקה, אורית, מיכי ואסנת ואולי עוד בנות. אתן תמקמו את התוכן בזמן ובמרחב טוב ממני

2. רבקה וכמובן מיכי ושני. רבקה שייכת למחזור 76 - 78 יחד עם אורית ואפרת, מיכי ושני במחזור 77 - 79. זהו כנראה הפנקס הראשון והוא בערך בן 40 שנים.

3. הכתוב מעיד שאולי סדר הדפים הפוך  באשמת עזיז

4.

5.

6.

7.

8.

9.

10.

11.

12. בועז הנזכר הוא בועז רונטל

13.

14.

15.

16.

17.

18.

19.

20.

21.

22.

23.

24.

25.

26.

27.

28.

29.

30.

31.

32.

33.

34.

35.

36.

37.

38.

39.

40.

41.

42.

43.

44.

45.

46.

47.

48.

50.

51.