קודם כל תודה רבה לעזיז על כל הפרוייקט הזה. ובינתיים ( כי ארצה להמשיך ולקחת חלק בבלוג ) רק לציין שמבחינתי, ההצטרפות למל"ש ב"ש עשתה עבורי 2 דברים שהיו "שעור לחיים" : א. למדתי שכשרוצים משהו ומתעקשים מספיק,לא עוזבים והופכים עולמות, ניתן להשיג אותו. הכוונה להעברת המל"ש מבית יציב למבנה היסטורי של תחנת הרכבת הטורקית. וכמובן שלמדתי גם שכשיש שותפים לחזון ( יהודית מסניף החברה בב"ש, צוות תומך, חלק מאנשי המזכירות בחלה"ט ועוד...) זה בסוף מצליח. ב. אני בטוח שהשנתיים ומשהו שביליתי במל"ש הטמיעו בי סופית שהדרך שלי בחיים , גם אם לא באופן רצוף וקבוע , תהיה לעסוק בחיבור שבין אדם לטבע ומתוך כך גם לעצמו ולסביבתו.ואכן זה הדבר שעובר כחוט השני בכל מהלך שביצעתי בחיי עד היום.
לכן, בלי פרופורציה למשך הזמן שביליתי במל"ש ב"ש ובלי קשר ישיר למה שעשיתי שם, הזמן הזה היה והינו משמעותי מאד עבורי.
בשבילי, מל"ש באר שבע היה המשך טבעי לחלוטין להחלטה שעשיתי אחרי השחרור מצה"ל בתום מלחמת יוה"כ : להיות מועלם/מורה , אבל בטבע. ללמד את הנוער, תלמידים, להכיר ולאהוב את ארצם. ההזדמנות הגיעה לאחר ש"קראו לי לדגל" - במ.החינוך חיפשו אנשים שיהיו יועצי טיולים במחוזות השונים בחלק משרה. בחלק השני , למדתי ועבדתי במל"ש . ושוב, הארועים קראו לי ומורה גרסני נדרש להתנתקות מהמל"ש והשלמת עבודת הדוקטוראט שלו. אז הפכתי גם למנהל המל"ש . ופרט לעובדה שמל"ש ב"ש חלש אז גם על שטחי צפון הנגב , דרום הר חברון וצפון מזרח סיני, לא אהבנו "לגור" במסדרון של אכסניית הנוער בית-יציב. ואני , כמובן , קפצתי על הנושא והצלחתי לקבל לטובת החלה"ט מבנה בתחנת הרכבת הטורקית ובסיועה של יהודית, רכזת סניף החברה בב"ש , אירגנו תרומה ממשפחה באר שבע'ית שעזרה למסד, לשפץ ואף להעשיר את המקום ולהפכו מרכז לחובבי טבע בעיר.
לאחר זמן לא רב {לצערי, אבל גם לשמחתי...} החלטתי לעשות מעשה ציוני ולעבור להתיישבות הכפרית {דווקא בצפון} , אבל התקופה הקצרה והאינטנסיבית הזו , בשלב של ראשית התגבשותי האישית והמשפחתית הכתיב, למעשה, את הדרך לאורו של חזון הקניית הידע והחוויה בטבע , במשך כל חיי. וגם היום, אני מחלק את זמני, בין הדרכת טיולי נוער משמעותיים בחברה להגנת הטבע לבין עיסוקי כמנחה ומוביל תהליכי שינוי בטבע. תודה ענקית לעזיז על היוזמה ולחברותים האחרותים שנפגשים איתנו בבלוג זה.
לכן, בלי פרופורציה למשך הזמן שביליתי במל"ש ב"ש ובלי קשר ישיר למה שעשיתי שם, הזמן הזה היה והינו משמעותי מאד עבורי.
בשבילי, מל"ש באר שבע היה המשך טבעי לחלוטין להחלטה שעשיתי אחרי השחרור מצה"ל בתום מלחמת יוה"כ : להיות מועלם/מורה , אבל בטבע. ללמד את הנוער, תלמידים, להכיר ולאהוב את ארצם. ההזדמנות הגיעה לאחר ש"קראו לי לדגל" - במ.החינוך חיפשו אנשים שיהיו יועצי טיולים במחוזות השונים בחלק משרה. בחלק השני , למדתי ועבדתי במל"ש . ושוב, הארועים קראו לי ומורה גרסני נדרש להתנתקות מהמל"ש והשלמת עבודת הדוקטוראט שלו. אז הפכתי גם למנהל המל"ש . ופרט לעובדה שמל"ש ב"ש חלש אז גם על שטחי צפון הנגב , דרום הר חברון וצפון מזרח סיני, לא אהבנו "לגור" במסדרון של אכסניית הנוער בית-יציב. ואני , כמובן , קפצתי על הנושא והצלחתי לקבל לטובת החלה"ט מבנה בתחנת הרכבת הטורקית ובסיועה של יהודית, רכזת סניף החברה בב"ש , אירגנו תרומה ממשפחה באר שבע'ית שעזרה למסד, לשפץ ואף להעשיר את המקום ולהפכו מרכז לחובבי טבע בעיר.
לאחר זמן לא רב {לצערי, אבל גם לשמחתי...} החלטתי לעשות מעשה ציוני ולעבור להתיישבות הכפרית {דווקא בצפון} , אבל התקופה הקצרה והאינטנסיבית הזו , בשלב של ראשית התגבשותי האישית והמשפחתית הכתיב, למעשה, את הדרך לאורו של חזון הקניית הידע והחוויה בטבע , במשך כל חיי. וגם היום, אני מחלק את זמני, בין הדרכת טיולי נוער משמעותיים בחברה להגנת הטבע לבין עיסוקי כמנחה ומוביל תהליכי שינוי בטבע. תודה ענקית לעזיז על היוזמה ולחברותים האחרותים שנפגשים איתנו בבלוג זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה